Vayedaber

Shvouoth

Daf 9b

אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל סְפֵיק רְשׁוּת הָרַבִּים סְפֵיקוֹ טָהוֹר. וְאֵין מַתִּירִין לוֹ לַעֲשׂוֹת. וְהָתַנִּינָן. כָּל סָפֵק הַטָּהוֹר לִתְרוּמָה טָהוֹר לְחַטָּאת וְכָל הַתָּלוּי לִתְרוּמָה נִשְׁפָּךְ לְחַטָּאת. אֵין תָּלוּי בַחַטָּאת אֶלָּא אוֹ טָמֵא מַמָּשׁ אוֹ טָהוֹר מַמָּשׁ. אָמַר רִבִּי זֵירָא. מַתְנִיתָא בְדָבָר שֶׁאֵינוֹ בָא מַחְמַת הַזֶּבַח. מַה דָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּדָבָר שֶׁבָּא מַחְמַת הַזֶּבַח. הַכֹּל מוֹדִין שֶׁאִם עָבַר וְעָשָׂה טָהוֹר. מִחְלְפָה שִׁיטַּת רִבִּי יוֹחָנָן. תַּמָּן אָמַר. עָבַר וְעָשָׂה טָמֵא. וָכָא אָמַר. עָבַר וְעָשָׂה טָהוֹר. כָּאן בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד כָּאן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. אֲפִילוּ תֵימַר כָּאן וְכָאן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. מִחְלְפָה שִׁיטַּת רֵישׁ לָקִישׁ מִחְלְפָה שִׁיטַּת רִבִּי יוֹחָנָן. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. נָזִיר שֶׁנִּיטְמָא בְטוּמְאַת קֶבֶר הַתְּהוֹם. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. אֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ. 9b וְהָא רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מִשּׁוּם סְפֵיק יְדִיעָה כִּידִיעָה. וַאֲפִילוּ רִאשׁוֹנָה בְשֶׁרֶץ וּשְׁנִייָה בְמֵת. הָרִאשׁוֹנָה עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּייֵר וְהַשְּׁנִייָה מִשֶּׁנִּתְגַּייֵר. הָרִאשׁוֹנָה עַד שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת וּשְׂנִייָה מִשֶּׁהֵבִיא.

Traduction

R. Yohanan dit: en cas de doute d’une impureté survenue sur la voie publique (37)Cf. B., Avoda Zara, 36., l’homme reste pur; seulement, en principe, on ne l’autorise pas à user des puretés sans prendre un bain. Mais n’a-t-on pas enseigné (38)Para, 11, 2.: Tout cas douteux, qui au point de vue de l’oblation reste pur, sera aussi considéré pur pour la dispense du sacrifice expiatoire; mais lorsqu’en fait d’oblation on laisse l’objet suspendu (sans le manger, ni le brûler), si cela arrive en un cas passible du sacrifice d’expiation, on devra rejeter l’objet; car, sous ce dernier rapport, il n’y a pas lieu de procéder à la suspension par doute, et l’objet sera ou tout à fait pur, ou tout impur (puis donc qu’en cas de doute sur l’impureté l’objet est déclaré tout à fait pur, s’il survient dans la rue, pourquoi R. Yohanan n’autorise-t-il pas celui qui est soumis au doute à user en principe des puretés)? Dans l’enseignement précité, répond R. Zeira, il s’agit d’objets ne provenant pas du sacrifice même (mais de puretés relatives aux cendres d’aspersion, ou à l’eau consacrée); tandis que R. Yohanan n’autorise pas en principe l’impur douteux à user de la pureté touchant le sacrifice même. Toutefois, tous sont d’accord (en l’un et l’autre cas précités) qu’en cas de fait accompli, les puretés restent intactes en l’état. —Est-ce que R. Yohanan ne se contredit pas? Ailleurs (pour une impureté cachée, près de laquelle un Nazir a passé), il est d’avis qu’en cas de fait accompli l’homme contaminé par doute devient impur, tandis qu’ici il déclare qu’un tel reste pur? Ailleurs, il s’agit du doute sur l’impureté dans un bien privé; tandis qu’ici R. Yohanan parle d’un tel cas arrivant sur la voie publique. D’ailleurs, en supposant que l’un et l’autre enseignement traite d’un doute survenu sur la voie publique, il faut signaler la contradiction des divers avis de Resh Lakish (39)Il est d'avis ici qu'en cas de doute d'impureté il y a culpabilité, et ailleurs il annule le cas douteux., aussi bien que de ceux de R. Yohanan. Or, il y a discussion entre eux sur le cas d’un Nazir devenu impur par un cadavre caché sous le sol (40)V. (Pessahim 7, 7).: selon Resh Lakish, le Nazir ne sera pas tenu par ce doute de se faire raser pour renouveler sa période de pureté; selon R. Yohanan, le Nazir y sera astreint (donc, la contradiction entre les avis divers de Resh Lakish subsiste, même s’il s’agit partout de doute survenu sur la voie publique). L’avis émis plus haut par R. Yohanan (au sujet de l’homme qui a suivi 2 sentiers dont l’un est impur) est basé sur l’assimilation d’une connaissance douteuse à une vraie, lors même que le premier doute porte sur le contact d’un reptile et le second sur le contact plus grave d’un mort, ou si l’on doute d’abord d’en avoir mangé avant la conversion au judaïsme et ensuite d’en avoir mangé après cette conversion, ou bien d’en avoir mangé avant l’adolescence (duo pilos), ou après cet état.

Pnei Moshe non traduit

כל ספק רשות הרבים ספיקו טהור. כל ספק טומאה שאירעה בר''ה ספיקו טהור דהלכתא גמירי לה:

ואין מתירין לו לעשות. אם בא לימלך אין מתירין לו לכתחלה לעשות טהרות ואומרין לו רד וטבול אלא שאם עשה טהרותיו טהורין כדאמר לקמן:

והתנינן. בפ' י''א דפרה כל הספק הטהור לתרומה אותן שמנאו חכמים בפ''ד דטהרות מה שטיהרו בספקות לענין תרומה וקחשיב התם ג''כ ספק ר''ה טהור:

טהור לחטאת. אם אירע זה הספק לגבי חטאת ג''כ טהור הוא:

וכל התלוי לתרומה. כגון באלו הספיקות ששנינו שם ששורפין עליהן את התרומה ואם יש בו ג''כ ספק מגע דה''ל ספק ספיקא ספק נגע ספק לא נגע ואת''ל נגע ספק טמא ספק טהור דקי''ל אם נולד זה בתרומה תולין לא אוכלין ולא שורפין:

נשפך לחטאת. אם נולד כיוצא בו לחטאת ישפך האפר או המים המקודשין וכדמסיים ואזיל מפני שזהו הכלל אין דין תלוי בחטאת אלא או טמא ממש או טהור ממש ושמעת מינה דכל ספק טומאה בר''ה כטהור ממש מחשבינן ליה דאי לאו הכי היכי הוי מטהרינן לה גבי חטאת וקשיא לר' יוחנן דאמר אין מתירין לו לעשות לכתחילה:

מתניתא. דמשויא לי' כטהור ממש לגבי חטאת בדבר שאינו בא מחמת הזבח עצמו אלא באותן טהרות השייכין לאפר או למים המקודשים וכי קאמר ר' יוחנן אין מתירין לו לכתחילה לעשות באותן טהרות השייכים לזבח עצמו קאמר כלומר בפרה עצמה מה שצריך לשמרה בטהרה כדתנן בפ''ג דפרה:

הכל מודין. כלומר בין מה ששנינו במתני' בין מה דמחלק ר' יוחנן דבדבר הבא מחמת הזבח אין מתירין לו לעשו' מודה הוא שאם עבר ועשה טהורין הן הטהרות:

תמן אמר עבר ועשה טמא. לקמן בפלוגתא דנזיר שנטמא בקבר התהום דשמעינן לר' יוחנן דמחמיר בספק טומאה וס''ל דהנזיר מגלח עליה אלמא כטומאה ודאית משוי לה ואפי' בדיעבד הטהרות טמאין והכא אמר דוקא לכתחילה אין מתירין לו לעשות אבל אם עבר ועשה טהור:

כאן ברשות היחיד. גבי נזיר שנטמא בקבר התהום שהוא ברה''י מיירי דהויא לה ספק טומאה ברה''י הלכך ספקו כודאי משוי לה אבל הא דלעיל דקאמר עבר ועשה טהור בספק טומאה ברשות הרבים הוא:

ואפילו תימר כאן וכאן ברשות הרבים. וקאמר הש''ס דלמאי דס''ד מעיקרא דכאן וכאן בר''ה מיירי ולא קשיא לך אלא דר' יוחנן אדר''י בתמיה:

מחלפא שיטת ר''ל מחלפה שיטת ר' יוחנן. כלומר הא דר''ל אדר''ל נמי קשיא כמו דקשיא דר' יוחנן אדר' יוחנן דהא שמעינן ליה לריש לקיש לעיל דחמירא ליה ספק טומאה דס''ל אפי' ספק טמא וספק טהור חייב אם יש כאן העלם מקדש כדמפרש ר' בון בר חייה למילתי' מדקאמ' הכי אליבא דר' ישמעאל אלמא הכי סבירא ליה והא בפלוגתא דלקמן שמעינן לר''ל דמקל בספק טומאה וס''ל דאין הנזיר מגלח עליה:

דאיתפלגון. השתא מייתי היכא איתמר פלוגתייהו גבי ספק טומאה:

בטומאת קבר התהום. כל לשון טומאת התהום שבש''ס לשון ספק ומכוסה הוא כתהום הזה שאינו גלוי:

ר''ל אמר אין הנזיר מגלח. עליה תגלחת הטומאה להיות סותר את הקודמין מפני שטומאה בספק היא:

ור' יוחנן אמר הנזיר מגלח. על טומאת התהום וכדתנן בפ''ט דנזיר דעד שלא גילח תגלחת הטהרה אפילו טומאת התהום סותר בנזיר. ועד השתא אסוקי מילתא דלעיל היא דנהי דר' יוחנן אדר' יוחנן מצית לשנויי דכאן בספק טומאה ברה''י מיירי מיהו דר''ל אדר''ל קשיא ואפי' אי מוקמית לה כאן וכאן בר''ה ולא משני מידי:

והא ר' יוחנן אמר וכו'. מילתא באנפי נפשא היא וכמו גופא הא דאמר ר' יוחנן לעיל דטעמא דברייתא דשני שבילין משום ספק ידיעה כידיע' הוא ומפרש הש''ס דלכל מילי מחשבינן הכא לספק ידיעה כידיעה ודאית כדנקט ואזיל:

ואפי' ראשונה בשרץ ושנייה במת. האי ראשונה ושניה דקאמ' הכא וכן באינך דלקמיה אספק שנסתפק לו מיתפרשא וכלומר אפי' יש כאן אלו הספקות ספק הראשון שמא בשרץ נטמא ספק השני שמא במת נטמא ונפקא מינה למ''ד לקמן דבעינן עד שידע באיזו טומאה נטמא אי במת איטמי או בשרץ איטמי וקמ''ל דהשתא דאמרינן ספק ידיעה כידיעה ואפי' לא נודע לו אלא מספק טומאה הוי כידיעה והכא נמי אפי' ספק הוא לו אם בשרץ נטמא או במת נטמא הוי כידיעה:

הראשונה עד שלא נתגייר וכו'. ה''נ ספק מיתפרשא ולענין אשם תלוי קאי וכדאמרי' בהאי תלמודא בפ''ג דהוריות אכל כזית חלב ספק עד שלא נתגייר ספק משנתגייר ספק עד שלא הביא שתי שערות ספק משהביא שתי שערות מביא אשם תלוי. והיינו נמי דקאמר הכא הראשונה כלומר ספק הראשון אם עד שלא נתגייר אכל ספק השני אם משנתגייר אכל וכן עד שלא הביא שתי שערות ומשהביא כלומר כמו דאמרינן התם לענין אשם תלוי ה''נ הכא גבי ידיעות הטומאה אם הספק הוא באיזו טומאה שנטמא הוי ספק ידיעה כידיעה:

נִיטְמָא בְמֵת וְיָדַע בְּשֶׁרֶץ וְלֹא יָדַע. אֵין שֵׁם טוּמְאָה קַלָּה אֶצֶל טוּמְאָה חֲמוּרָה. נִיטְמָא בְמֵת וְלֹא יָדַע. בְּשֶׁרֶץ וְלֹא יָדַע. וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לֹו עַל הַשֶּׂרֶץ וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לוֹ עַל הַמֵּת. מִפְּנֵי שֶׁנּוֹדַע לוֹ עַל הַשֶּׁרֶץ תְּחִילָּה כְּמִי שֶׁיֵּשׁ טוּמְאָה קַלָּה אֶצֶל חֲמוּרָה. אוֹ מִפְּנֵי שֶׁקָּֽדְמָה לְטוּמְאַת הַמֵּת תִּדְחֶה לְטוּמְאַת שֶׁרֶץ וְלִידִיעָתָהּ. וְאֵין שֵׁם לְטוּמְאָה קַלָּה אֶצֶל טוּמְאָה חֲמוּרָה. נִטְמָא בְמֵת וְיָדַע בְּשֶׁרֶץ וְלֹא יָדַע וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ. בְּהֶעֱלֵימוֹ שֶׁל מֵת חַייָב. בְּהֶעֱלֵם שֶׁרֶץ פָּטוּר. יָרַד לִטְבּוֹל מִטּוּמְאָה חֲמוּרָה וְנִסְמְכָה לֹו טוּמְאָה קַלָּה עָֽלְתָה לֹו טוּמְאָה קַלָּה לֵיידָא מִילָּה. שֶׁאִם טָבַל וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ פָּטוּר.

Traduction

– Si un individu sait être devenu impur par un mort, puis il l’est devenu par un reptile sans le savoir (ensuite, ayant oublié la première impureté, il va au Temple); certes l’impureté légère disparaît auprès de l’impureté grave, que l’on a connue d’abord (et le sacrifice est dû). Mais quelle est la règle lorsque ayant ignoré l’impureté survenue d’abord au contact d’un mort, l’homme devient impur par un reptile sans le savoir, puis ayant eu conscience de cette dernière impureté qui lui échappe, il entre au Temple, après quoi il apprend avoir été déjà impur par un mort? Dira-t-on qu’en raison de la connaissance initiale de l’impureté légère par reptile qui a échappé ensuite, le sacrifice est dû, ou en est-on dispensé en raison de ce que le fait grave de l’impureté par un mort a eu lieu en réalité d’abord, qu’il repousse l’impureté légère par reptile et sa connaissance, de sorte que celle-ci disparaît devant l’autre plus grave, et l’homme ne serait pas coupable? (question non résolue). Si quelqu’un devant impur par un mort le sait, puis l’est par un reptile sans le savoir, et entre au Temple oubliant l’impureté survenue par un mort, il est coupable s'il ne sait plus avoir été impur par un reptile (ce qu'il a su un moment), il est dispensé du sacrifice.

Pnei Moshe non traduit

נטמא במת וידע. שמעתתא באנפי נפשייהו נינהו וכלומר הא ודאי פשיטא לן שאם נטמא במת וידע מן הטומאה וחזר ונטמא בשרץ ולא ידע ונעלמה ממנו טומאת המת ונכנס למקדש:

אין שם טומאה קלה אצל טומאה חמור'. בהא ודאי אע''ג דלא ידע בתחילה מטומאת שרץ מיחייב הוא על העלם טומאה במת שהיתה לו ידיעה בתחילה דאין שם טומאה קלה משרץ כלום אצל טומאה חמורה של מת דקלה בכלל חמורה היא והולכין אחר החמורה והא לא הוה צריכא למימר אלא משום סיפא דלקמיה נקט לה:

נטמא במת ולא ידע. כי קמיבעי' לן היכא דלא נודע לו מטומאת מת וחזר ונטמא בשרץ ולא נודע לו ואח''כ נודע לו על טומאת השרץ ונעלמה ממנו ונכנס למקדש בהעלמה זו ואחר כך נודע לו על טומאת המת מהו:

מפני שנודע לו על השרץ תחילה. כלומר מי אמרינן דהואיל שנודע לו על השרץ תחילה. הרי כאן כמי שיש לה עיקר להטומאה הקלה ואע''פ שהיא אצל חמורה מפני שנודע לו עליה בתחילה ואחריה אנחנו הולכין ואם חזר ונעלמה ממנו אחר הידיעה ונכנס למקדש חייב:

או מפני שקדמה לטומאת המת. או דילמא נימא הואיל ואע''פ כן טומאת המת היא שקדמה תדחה לטומאת שרץ ולידיעתה שאין טומאת השרץ שנטמא אח''כ כלום מכיון שכבר נטמא הוא בטומאה חמור' ממנה ולא לידיעתה של טומאת השרץ כלום שנלך אחריה שהרי קדמה לה החמורה ואין שם לטומאה קלה אצל החמורה וכיון שנכנס למקדש קודם שנודע לו על טומאת המת החמורה שהיא העיקר ואחריה אנו הולכין הוי כמי שלא היתה לו ידיעה בתחילה ופטור. ולא איפשיטא:

נטמא במת וכו'. האי מילתא הוי כעין פשיטותא דלעיל ותני והדר מפרש לה. א''נ דקמ''ל דטעמא דלא נודע לו מטומאת שרץ כלום והלכך אם נכנס למקדש בהעלמו של מת הוא. דחייב שהיתה לו ידיעה בתחילה ואם בהעלמו של שרץ כלומר שאין כאן אלא העלמו של שרץ ועדיין הוא בהעלמו פטור שהרי לא היתה לו ידיעה בתחילה מטומאה זו ומטומאה של מת לא נעלם ממנו והוי מזיד על טומאת המת ופטור מקרבן אבל אם היתה לו ידיעה על טומאה של שרץ וחזר ונעלם ממנו טומאה זו וטומאת המת לא נעלמה ממנו ונכנס למקדש היה חייב ואע''פ שיש כאן עוד טומאת מת החמורה לא אמרינן הכא אין שם של טומאה קלה כלום אצל החמורה דמכיון דלא נעלם ממנו החמורה אין חיוב קרבן שייך כלל אצלה ומתחייב בידיעתה והעלמה של הקלה:

ירד לטבול מטומאה חמורה. כגון שנטמא במת וכיוצא בו מן הטומאות החמורות ובתוך כך שירד לטבול נסמכה לו עוד טומאה קלה שנטמא מנבילה ושרץ וכיוצא בהן:

עלתה לו טומאה קלה. כדמפרש ואזיל:

ליידה מילה. לאיזה דבר:

שאם טבל. בשביל טומאה החמורה עלתה לו הטבילה ג''כ בשביל טומאה הקלה אע''פ שבשעת הטבילה לא נודע לו מטומאה הקלה ואם נכנס למקדש פטור ומשום הסיפא נקט לה:

Shvouoth

Daf 10a

יָרַד לִטְבּוֹל מִטּוּמְאָה קַלָּה וְנִסְמְכָה לֹו טוּמְאָה חֲמוּרָה לֹא עָֽלְתָה לֹו טוּמְאָה חֲמוּרָה. לֵיי דָא מִילָּה. שֶׁאִם טָבַל וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ חַייָב. הָא מִטּוּמְאָה חֲמוּרָה וְנִסְמְכָה לֹו טוּמְאָה חֲמוּרָה לֹא. הָא מִטּוּמְאָה קַלָּה וְנִסְמְכָה לֹו טוּמְאָה קַלָּה לֹא. יָרַד לִטְבּוֹל מִטּוּמְאָה חֲמוּרָה וְנִסְמְכוּ לֹו סְכָכוֹת וּפְרָעוֹת. 10a מֵאַחַר דָּמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. כּוּלְּהוֹן תּוֹרָה הֵן אֶצֶל תְּרוּמָה. כְּמִי שֶׁהִיא טוּמְאָה חֲמוּרָה. אוֹ מֵאַחַר שֶׁאֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עֲלֵיהֶם כְּמִי שֶׁהִיא טוּמְאָה קַלָּה.

Traduction

Lorsqu’au moment d’aller se baigner pour se purifier d’une impureté grave (p. ex. du contact d’un mort), il lui survient en outre une impureté légère, celle-ci se trouvera du même coup supprimée, en ce sens que lorsqu’après ce bain il se rend au Temple, l’homme n’est pas coupable. S’il va au contraire au bain en raison d’une impureté légère, et qu’il lui survient avant d’entrer une impureté grave (qu’il ignore), cette dernière n’est pas annulée par le bain, en ce sens que lorsqu’après ce bain il se rend au Temple, l'homme est passible d’un sacrifice. On en tire les 2 conséquences suivantes: 1° Si, prenant un bain pour se purifier d’une impureté grave, il lui survient une autre impureté grave (qu’il ignore), le bain ne servira pas à effacer cette dernière. Lorsqu’avant de descendre au bain pour se purifier d’une impureté grave, il lui survient une impureté douteuse pour avoir passé sous une toiture composée de branchages (41)S'il y a là un fragment de cadavre, et le Nazir ignore s'il a passé dessous, ou non. V. (Nazir 7, 3)., ou par les brèches des murs (42)Doute analogue sur la présence d'une impureté., est-ce considéré comme une impureté grave, ou non? D’après l’avis de R. Yohanan au nom de R. Yanaï, disant que tous les cas énumérés (43)Ibid. constituent par la Loi une impureté au point de contaminer l’oblation, la dite impureté sera tenue pour grave? Ou bien la considère-t-on comme légère, puisque pour elle le Nazir n’interrompt pas sa période de pureté en se rasant? (question non résolue).

Pnei Moshe non traduit

ירד לטבול מטומאה קלה. ובתוך כך נסמכה לו טומאה חמורה ולא נודע לו טומאה זו לא עלתה לו הטבילה בשביל טומאה החמורה וטעמא דמכיון שלא נודע לו טומאה זו והוא לא ירד לטבול אלא בשביל הקלה איכא למימר דלא מיזהר זהיר בה ומאחר שנודע אח''כ שנטמא בה אם נכנס למקדש חייב:

הא מטומאה חמורה וכו'. לצדדין מתפרשא וכלומר דוקא בירד לטבול מטומאה חמורה ונטפלה לו טומאה קלה הוא דאמרו דעלתה לו הטבילה אבל לא מחמורה ונטפלה לו טומאה חמורה אחרת וכן בירד לטבול מטומאה קלה ונטפל לו חמורה הוא דאמרו דלא עלתה לו אבל לא מטומאה קלה לטומאה קלה אחרת:

ירד לטבול מטומאה חמורה ונסמכו לו סככות ופרעות. מהו סככות אילן המיסך על הארץ ויש לו ענפים מובדלים זה מזה וכזית מן המת תחת אחד מהן ועבר שם ואין ידוע אם עבר תחת ענף המאהיל על הטומאה ופרעות הן אבנים או עצים הבולטין מן הגדר וטומאה תחת אחד מהן ומיבעיא ליה אם כטומאה חמורה נחשבין או לא:

מאחר דאמר ר' יוחנן. בפ''ז דנזיר דכולהו הנשנו שם במשנה אבל הסככות והפרעות וכו' תורה הן אצל תרומה דמטמאין לתרומה מן התורה כמו שהוא טומאה חמורה והוי כמי שירד לטבול מתמורה ונסמכה לו חמורה אחרת ולא עלתה לו טבילה או דנימא מאחר שאין הנזיר מגלח עליהן כדתנן שם וקי''ל כל טומאה שאין הנזיר מגלח עליה אין חייבין עליה על ביאת מקדש והוי כמי שהיא טומאה קלה ועלתה לו טבילה ולא איפשטא:

אַנְדְּרוֹגִינוֹס רָאָה לוֹבֶן וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ פָּטוּר. רָאָה אוֹדֶם וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ פָּטוּר. רָאָה אוֹדֶם וְלוֹבֶן כְּאֶחָד וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ חַייָב. אִית תַּנַּי תַנֵּיי פָטוּר. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא דְתַנֵּי. שְׁנֵי שְׁבִילִין אֶחָד טָהוֹר וְאֶחָד טָמֵא. הִילֵּךְ בְּאֶחָד מֵהֶן וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ בָּרִאשׁוֹן וְהִזָּה וְשָׁנָה וְטָבַל. בַּשֵׁינִי וְנִכְנַס חַייָב. רִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר בָּזֶה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה פוֹטֵר בְּכוּלָּן מִשּׁוּם רִבִּי שִׁמְעוֹן. נִיחָא אַנְדְּרוֹגִינוֹס גַּבֵּי לוֹבֶן אַתְּ עֲבַד לֵיהּ אִשָּׁה. גַּבֵּי אוֹדֶם אַתְּ עֲבַד לֵיהּ אִישׁ. בְּרַם הָכָא אֵין כָּאן טוּמְאָה יְדוּעָה. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר סוֹסַרְטַי. תִּפְתָּר בְּשֶׁשָׁכַח לָרִאשׁוֹן. רִבִּי יוֹסֵי בָעֵי. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁשְּׁכָחוֹ לָעוֹלָם שְׁבִיל אֶחָד הוּא. אִם שֶׁחָזַר וּשְׁכָחוֹ שְׁנֵי שְׁבִילִין הֵן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. אַתְייָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן כְּרִבִּי לִיעֶזֶר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּחִזְקִיָּה כְּמַה דְרִבִּי לִיעֶזֶר אָמַר תַּמָּן. עַד שֶׁיֵּדַע אִם בְּשֶׁרֶץ נִיטְמָא אִם בְּמֵת כֵּן רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר כָּאן. עַד שֶׁיֵּדַע אִם בְּאוֹדֶם נִיטְמָא אִם בְּלוֹבֶן. נִיחָא תַמָּן מִשּׁוֹם דְּאָמַר. סְפֵיק יְדִיעָה כִּידִיעָה. בְּרַם הָכָא מִכֵּיוָן דְּחָזָה אוֹדֶם וְלוֹבֶן כְּאֶחָד יְדִיעָה וַדַּאי הִיא.

Traduction

Lorsqu’un androgyne (44)Par sa constitution, il est soumis en cas de doute aux règles les plus sévères soit de l'homme, soit de la femme. V. (Zabin 2, 1). voit, soit une tache blanchâtre (indice masculin), soit rouge (de menstrues), puis entre dans cet état au Temple, il ne sera pas coupable (à cause de son état douteux); mais si le même individu voit à la fois les deux sortes de taches, et entre ainsi au Temple, il est coupable en raison du dilemme d’impureté; d’après un autre enseignement, même en ce cas l’androgyne n’est pas coupable. Cet avis, dit R. Yohanan, doit émaner de R. Simon, car on a enseigné (45)Tossefta à Toharot ch. 6. Cf. ci-dessus, au commencement du.: En présence de deux sentiers, l’un impur, et l’autre pur, le cohen s’engage dans l’un d’eux, puis entre au Temple, en sort, fait l’aspersion, la renouvelle, se purifie, ensuite chemine dans le second sentier, et rentre au Temple; il est coupable par impureté douteuse pour l’une de ces deux entrées; R. Simon le déclare non coupable. Or, de ce que R. Simon déclare qu’aucun de ces cas n’entraîne la culpabilité, même en présence d’une impureté certaine, il admet aussi la dispense au cas précité de l’androgyne. On comprend la dispense pour ce dernier cas; car, au sujet de sa tache blanchâtre (qui serait une impureté chez un homme) on considère l’androgyne comme femme, de même qu’on le considère comme homme pour sa tache rouge (signe d’impureté d’une femme); mais pourquoi R. Simon dispense-t-il le cohen qui a parcouru les deux sentiers, où il y a une certitude d’impureté? On peut le justifier, répond R. Samuel b. Soussartaï, en disant que le cohen a oublié sa première marche (la seconde reste douteuse). De quelle hypothèse s’agit-il, demanda R. Yossé? S’il n’a jamais su avoir parcouru le premier sentier jusqu’à son retour du second, c’est comme s’il avait parcouru un seul sentier impur, avec connaissance certaine, et il devrait être coupable? Il faut donc supposer qu’après avoir suivi le premier il l’a su, et après avoir suivi le second il a oublié le premier; il y a donc bien alors deux sentiers distincts (cette connaissance partielle suffit, pour le préopinant, à déclarer le cohen coupable; R. Simon ne l’admet pas). R. Yossé b. R. Aboun justifie l’avis de R. Simon (qui dit que l’androgyne n’est pas coupable au cas précité), en le déclarant conforme à R. Eliézer selon l’opinion de Hiskia; comme R. Eliézer dit ailleurs (46)Ci-après, 5.: pour établir la culpabilité d’un individu, il faut d’abord savoir s’il est devenu impur au contact d’un reptile, ou d’un mort; de même R. Simon déclare que pour l’androgyne, il faudrait savoir affirmer si ce dernier est impur par la tache rouge, ou par la tache blanchâtre (vu le doute, il y a dispense). Toutefois, cette comparaison n’est pas fondée: quant au doute d’impureté pour avoir suivi 2 sentiers, la discussion porte sur le point de savoir si une connaissance douteuse partielle équivaut à l’entière (certaine); tandis que pour l’androgyne, dès que les 2 taches diverses sont simultanées, il y a une connaissance certaine d’impureté.

Pnei Moshe non traduit

אנדרוגינס. דקי''ל בפ''ב דזבים טומטום ואנדרוגינס נותנין עליהם חומרי איש וחומרי אשה מטמאין בדם כאשה ובלובן כאיש וטמאתן מספק והלכך אם ראה לובן או אודם בלבד ונכנס למקדש פטור דאינו אלא ספק טמא אבל אם ראה אודם ולובן כאחד דממ''נ ודאי טמא הוא ונכנס למקדש חייב:

אית תניי תני פטור. ואע''ג דטמא ודאי הוא משום דכתיב גבי שלוח מחנות מזכר עד נקבה תשלחו זכר ודאי ונקבה ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס ומפרש ר' יוחנן כמאן תנא האי ברייתא דפטור ר' שמעון היא:

דתני. בתוספתא פ''ו דטהרות והיא ברייתא שהובאה מקצתה לעיל וחסר כאן. והכי שנינו התם שני שבילין אחד טמא ואחד טהור והלך באחד מהם ונכנס למקדש פטור בראשון ולא נכנס בשני ונכנס חייב בראשון ונכנס והזה ושנה וטבל בשני ונכנס חייב ור''ש פוטר בזה ר''ש בן יהודה פוטר בכולן משום ר''ש ולקמיה מפרש טעמא אמאי פוטר אף בראשונה הא טמא ודאי הוא שמעינן מיהת דר''ש פוטר אף כשיש כאן טומא' ודאית וה''נ באנדרוגינוס שראה אודם ולובן כאחד:

ניחא. באנדרוגינוס דאע''ג שראה שתיהן כאחד מ''מ פטור על ביאת המקדש משום דגבי לובן את עבד ליה אשה ואין אשה מטמאה בלובן וגבי אודם את עביד ליה איש ואין איש מטמא בזוב אדום ואפי' היכא שראה שתיהן כאחד דאנן זכר ודאי ונקיבה ודאית בעינן:

ברם הכא אין כאן טומאה ידועה. בתמיה שהרי כשלא טהור בנתיים ודאי טמא הוא ואמאי פוטר ר''ש אף בראשונה:

תיפתר בששכח לראשון. וכדמפרש ר' יוסי לקמיה:

מה אנן קיימין. האי ששכחו אם בששכחו לעולם דלא ידע מעולם שהלך בראשון עד אחר שהלך בשני נזכר שבתחילה הלך בראשון א''כ שביל אחד הוא דהוי כמי שלא הלך אלא בשביל טמא שהרי אחד מהן טמא הוא ואם לא נודע לי עד אח''כ הויא לה ידיעה מטומאה ודאית ומ''ט פטור:

אם שחזר ושכחו. האי אם כמו אלא הוא ודוגמתו תמצא בפ''ז דנזיר הלכה ג' ובכמה מקומות וכלומר אלא ע''כ הכא במאי עסקינן שאחר שהלך בראשון נודע לו שהלך בזה ואח''כ כשהלך בשני חזר ושכחו שהלך בראשון דבכה''ג שפיר שני שבילין הן ובהא פליגי דת''ק סבר מקצת ידיעה דהכא שנודע לו בתחלה אע''פ שחזר ושכחו מ''מ כיון שהלך בשניהן והויא לה טומאה ודאית כידיעה הוי ור''ש בן יהודה אליבא דר''ש סבר לא אמרינן מקצת ידיעה כידיעה:

אתייא דר''ש כר' אליעזר על דעתיה דחזקיה. ר' יוסי בר' בון בעי לאוקמי טעמא דההיא דאנדרוגינוס בטעמא אחרינא ולא משום דזכר ודאי ונקבה ודאית בעינן אלא דלמאי דמוקמית להברייתא דאית תני דלעיל דפטור כר''ש בלאו הכי לא קשיא משום דר''ש סבר לה כר''א ואליבא דחזקיה דקאמר לקמן בהלכה ה' דר''א ור''ע פליגי ולר''א בעינן עד שידע אם בשרץ נטמא אם במת נטמא וה''נ כאן עד שידע אם באודם נטמא או בלובן נטמא:

ניחא תמן. ודחי לה הש''ס לההיא דריב''ב דלא דמיא דבשלמא התם גבי שני שבילין שפיר מצינן לאוקמי פלוגתייהו דר''ש ורבנן:

משום דאמר ספק ידיעה כידיעה. כלומר ובהא פליגי דת''ק סבר ספק ידיעה כידיעה והלכך מחייב בסיפא אם הלך בראשון ונכנס למקדש והזה וטבל והלך בשני ונכנס למקדש דהוי ליה ספק ידיעה בכל כניסה וספק ידיע' כידיע' לענין ידיעה בתחילה כדאמרינן לעיל ור''ש פוטר דלית ליה ספק ידיעה כידיעה וכן לר''ש בן יהודה משום ר''ש דפוטר אף ברישא אם הלך בראשון ולא נכנס בשני ונכנס נמי כדאמרינן בשחזר ושכחו לראשון דפליגי אם מקצת ידיעה כידיעה או לא:

ברם הכא. גבי אנדרוגינוס אי מוקמת לה כר''ש ומטעמא דס''ל כר''א א''כ אמאי פטור הא מכיון דחזא לובן ואודם כאחד הרי ידיעה ודאית היא ושפיר ידע במאי איטמי דממ''נ בחד מינייהו נטמא הוא ולא דמי כלל לשרץ ומת דהתם נמי אם נטמא לשניהן כאחד אימא אפי' ר''א מודה דחייב הלכך ע''כ לא מצינן לאוקמי טעמא דאנדרוגינוס כר''א ולא מיתרצא אלא מטעמא דזכר ודאי ונקבה ודאית בעינן:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source